שמואל פיינר הוא אחד מהחוקרים הגדולים של תקופת ההשכלה וראשית החילון היהודי. הוא כתב מונוגרפיה חשובה על משה מנדלסון, על מהפכת הנאורות, על שורשי החילון (על הספר האחרון כתבתי מאמר ביקורת כאן), ועוד. בספרו האחרון, מלחמת תרבות: תנועת ההשכלה היהודית במאה ה-19, הוא מתמקד בנקודות החיכוך הרבות והמעניינות שבין היהודים המשכילים, שפעמים רבות פרקו עול מצוות, לבין אלו שדבקו בשמירתן.
פיינר טוען שהמשכילים ראו עצמם כבני תנועה אחת, וככזו בעלת אידיאולוגיה מקיפה המשותפת, פחות או יותר, לכל חבריה. מולם התייצבו רבנים שונים, שמן הסתם ודאי ראו עצמם ממשיכיה של המסורת היהודית הנצחית שאין לשנותה במאום. אין לבלבל בין המשכילים למתבוללים או חילונים לתיאבון. אלה גם אלה היו רבים, אולם הניעה אותם דאגה לנוחיותם או לרווחתם, או סתם מיאוס כללי מהיהדות. המשכילים, לעומת זאת, ראו עצמם בנושאי דגל, כבעלי מסגרת ערכית והגותית שעתידה להחליף את הדת היהודית ואת הדתות כולן, או למצער להופכן, על ידי שינויים מתבקשים כמובן, למודרניות.
אותי מעניין במיוחד פרק שלם שמקדיש פיינר למלחמתו של ר' נתן מנמירוב, תלמידו המובהק של ר' נחמן, במשכילים. כידוע, לקראת סוף חייו הגיע ר' נחמן לאומן במיוחד כדי להתעמת עם המשכילים היהודים שהיו בה. הוא ניהל איתם שיחות רבות, והורה לר' נתן להמשיך להתעמת איתם אחרי מותו. ר' נתן המסכן, שלא היו לו הכלים הרוחניים שהיו לרבו, הרגיש אבוד למדי מול השמכילים, "עד שצעק ואמר מה רצה רביז"ל ממנו" (ציטוט של סיפור ברסלבי שמובא בספר). ר' נתן אף קרא ספרים משכיליים רבים, וכתב קונטרסים כנגדם.
פיינר טוען שפגישתו של ר' נתן עם ההשכלה מסבירה את המקום המרכזי שהיא תופסת בכתביו. על פי ר' נתן כל ידע חיצוני לתורה (למשל, מדעי הטבע) הוא חשוד במינות, וממילא מיותר. הפילוסופיה ודאי היא יוהרה חסרת כיסוי, שכן היא מכוונת להשיג ידע מטאפיזי. מסוכן ביותר הוא כמובן מחקר המקרא והספרות היהודית העתיקה, שכן הוא מתיימר לטעון שלא הכל כפי שקיבלנו במסורת (ר' נתן היה צריך כבר בזמנו להתמודד עם הטענה שהזוהר לא נכתב על ידי רשב"י).
כנגד כל זה הציב ר' נתן את האמונה – "מתוך השלילה הגמורה גם של המגמות המתונות יחסית בהשכלה [...] ומתוך הרתיעה מכל שמץ של פיתוי לנוכח הנקודות החיוביות שבהשכלה, נדחק כאמור ר' נתן לעמדה הפיאדיסטית", כותב פיינר . עלינו לסמוך על האמונה התמימה, "על האמונה לבד בלי שום הבנה ודעת", כדבריו של ר' נתן. האמונה כאן היא כלי נשק כנגד הקדמה והשכל.
ולמה כל זה מעניין? כי ר' נתן עיצב כמעט במו ידיו את חסידות ברסלב מבחינה רעיונית, אחרי מותו של ר' נחמן. כיום אנחנו רואים את הנטייה האנטי-אינטלקטואלית החריפה של ברסלב, לא רק בקיפוצים ברחובות, אלא בשלילה גורפת של שימוש בשכל, באמונה מחוייבת בפתקים קסומים וססמאות קליטות, ובביטחון שר' נחמן יציל אותנו מכל חטא, ולו רק נאמין בו בשלמות.
והנה ביקורת של הספר מאת אמנון ז'קונט.
מטרתה של התנועה להעצמת הרוח בחינוך היא להביא לכך שהעיסוק במהות האדם, החיפוש אחר משמעות וערכיות, והשאיפה להתפתחות נפשית-מוסרית-רוחנית, יהיו חלק טבעי מהתרבות הישראלית, מהאקלים הבית-ספרי ומנפשם וחייהם של המורים והתלמידים. בכך אנו מבקשים לתרום ליצירת אדם וחברה מודעים, נאורים, אחראיים ומצפוניים יותר.
