אין יהודים פונדמנטליסטים

גם בגלי צה"ל וגם באתר מעריב (ואולי בעוד מקומות שלא קלטתי) דיווחו על כוונתם של מרזל ובן-גביר להפגין מול מצעד הגאווה בירושלים היום. הנה מעריב:

פעילי ימין יפגינו מחר מול מצעד הגאווה בי-ם

הפעילים, ובראשם איתמר בן גביר וברוך מרזל, יפגינו תחת הכותרת: "סוטים, נמאסתם". לדבריהם, "המצעד נוגד את הצביון היהודי בעיר הקודש"

זו הכותרת ותת-הכותרת. ונשאלת השאלה: מה לעזאזל הקשר בין דעותיהם של השניים על השטחים לבין ההומופוביה שלהם? אלא שהתשובה פשוטה: בעוד שיש נוצרים פונדמנטליסטים, ויש מוסלמים פנאטים, אצלנו לא יכולים לכנות כך יהודים. אין אצלנו יהודים פונדמנטליסטים או פנאטים. יש רק דתיים, חרדים, או חילונים. לכן אין אפשרות לומר שבן-גביר ומרזל הם יהודים פנאטים או פונדמנטליסטים. לכן צריך לומר שהם "פעילי ימין" – כי מה יאמרו? "דתיים"? אפילו "דתיים קיצוניים" לא מרגיש נוח להעלות על בדל לשון.

אולי באמת הגיע הזמן להודות: יש גם יהודים שלוקחים את הדת שלהם בצורה קצת יותר מדי אובססיבית. או מילולית. או ילדותית. הם פונדמנטליסטים.  כן: יהודים פונדמנטליסטים. יש דבר כזה.

אתר חדש לקרן ארבל

קרן ארבל היא חוקרת ומרצה לענייני מדיטציה בודהיסטית. היא גם ידידה שלי מזה כמה שנים, גם משום ששנינו מתנדבים באותה ועדה בעמותת תובנה (שהאתר שלה התחדש לאחרונה).  למעשה, קרן ואנוכי נרצה במשותף קורס בשנה הבאה באוניברסיטת תל-אביב על מדיטציה בודהיסטית ויהודית (מעניין!). ובכן, לקרן יש אתר חדש שבו היא מפרסמת מחיבוריה ותרגומיה, הכל על בודהיזם ותרגוליו. אני ממליץ. הנה:

http://kerenarbel.com

מדיטציה עם הרב ד"ר נתן אופיר

השבוע שמחתי להשתתף ביום מיוחד של לימוד "מדיטציה יהודית" במרכז הירושלמי של הרב ד"ר נתן אופיר. אופיר, אחרי קריירה ארוכה כרב האוניברסיטה העברית, מקדיש עצמו בעת הזאת לחקירה ולימוד של התחום הזה. הפרקטיקות שהוא מגיש מבוססות בעיקרן על שיטות שונות שהוא דלה מכתבי ר' חיים ויטל והאדמו"ר מפיאסצנה, והוא משלב גם את המחקר המודרני על המוח כדי להסביר איך כל זה בדיוק פועל. בכלל, נראה שכמות הידע שאופיר אוצר היא מרשימה. כמודט ויפאסנה ותיק, התרגול, שכלל מעין דמיון מודרך באווירה מאוד חופשית ורכה, היה חדש לי, אבל נעים ומעניין מאוד. יחד איתי תרגלו עוד כמה אנשים, כולם, כך נראה, מהמגזר הסרוג, אם כי כפי הנראה זה לא תמיד כך. הנה האתר של אופיר, והנה וידאו מבואי:

יוליה וסטס מתחתנים, לא ברבנות ולא במקרה

ביום ראשון הבא, ערב ט"ו באב, יתחתנו שני אנשים ברחבת הסינמטק בתל-אביב. את החתונה הציבורית מארגנת עמותת "הוויה" והוא נערך בחסות הקרן החדשה לישראל. וכל זאת למה? כדי לעורר את מצבם העגום של 300,000 איש שחיים בארץ ופשוט אין להם כל אפשרות להתחתן. הם "פסולי חיתון" בגלל שהם לא יהודים, ובגלל שלאנשים כמוהם החוק לא מאפשר להתחתן במדינה. הנה כמה מילים מתוך הכתבה בוואי-נט:

מה בדיוק הבעייתיות? למה אתם "פסולי חיתון"?
"לכאורה אנחנו לא פסולי חיתון, אבל אם נפנה לרבנות נאלץ לעבור,כמו רוב הזוגות שעלו מברית המועצות לשעבר, מסלול ארוך ולא נעים של הוכחת היהדות שלנו. הרבנות מבקשת להציג מסמכים, היסטוריה משפחתית, ולפעמים פשוט אין דרך לספק את המידע שהם מבקשים בגלל כל השינויים שחלו בברית המועצות. מבחינתנו הבירוקרטיה מוציאה את כל החשק, הרומנטיקה והרצון להתחתן, בגלל זה החלטנו מראש שאנחנו לא רוצים לעבור דרך הרבנות. אנחנו לא מתנגדים למוסד הרבנות,להפך. אבל אנחנו חושבים שכל אחד יכול להחליט איזה דרך נכונה ומתאימה לו יותר להתחתן".

ג'יי שופט, מנהל פרויקט פלורליזם דתי בשתי"ל, מיסודה של הקרן החדשה לישראל, אומר: "הממסד הרבני בישראל נתון בידיהם של קבוצה מצומצת ומאוד קיצונית של רבנים אורתודוקסים, ובכל התחומים הנוגעים לאמונה ודת כמו גיור והפרדה בין נשים לגברים באוטובוסים אנחנו רואים שהרוב המכריע של היהודים בעולם לא מזדהה עם התפישות האלה. גם בישראל נוצר קרע בין הממסד הרבני השמרני לרוב הציבור. החתונה של של יוליה וסטס לא תוכר על ידי המדינה, אבל זה לא משנה, לפחות 30% מהחתונות בישראל כיום מבוצעות ללא שיתוף פעולה עם הרבנות בגלל הניכור שנוצר בינה לבין הציבור הרחב. נושא חופש הדת והמצפון בארץ קשור לזכויות האזרח הבסיסיות של כל אדם במדינת ישראל. חתונה, גירושים, קבורה, גיור וכו' צריכים להיות על פי מצפונו של כל אדם, וכך זה נעשה ברחבי העולם היהודי".

יפה אמר. כאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ. הרבנות הולכת ומתנתקת מרוב מניין ובניין הציבור בישראל, ולא שהיא אי פעם היתה יותר מדי מחוברת. המציאות פשוט מוציאה את זה החוצה. אבל חשוב שאירועים כאלה קורים, כדי להצביע על המצב, וחשוב שדברים שיתנו, ושאנשים יהיו יכולים להתחתן במדינה שלהם. הנה אתר האירוע.

בונים את בית המקדש השלישי, בסאו פאולו

חשבתם שעטרת כהנים הם ליצנים? בבקשה: הניו-יורק טיימס מדווח על יוזמה ברוכה של נוצרים טובים: לבנות את בית המקדש III. רק מה? בסאו פאולו. הנה:

שימו לב: שישים מטר גובה, 200 מיליון דולר עלות, כולל העתק של לוחות הברית בפנים, בלי הקרבת קרבנות אבל עם מיסה ותפילות בנוצרית. על פי הגרדיאן יש להם כבר חוזה של 8 מיליון דולר ליבוא סלעים מהארץ כדי ש"מבחוץ זה יראה בדיוק כמו המקדש בירושלים". ואיפה טיטוס כשצריך אותו.

המשיח התימני

אורי קציר מספר בבלוגו את סיפורו המעניין-מבדר של המשיח הנעלם מתימן. כמעט את כל מה שיודעים עליו יודעים ממכתבי הרמב"ם עליו, בהם הנשר הגדול מזהיר את היהודים לבל יאמינו לו. כותב קציר:

הוא הכניס תיקונים בנוסח התפילה של יהודי תימן, אבל לא נגע במסורת ובמנהגי הדת הקיימים, כדוגמת מבשרים אחרים, שאם לא כן לא היה הרמב"ם מוסיף ומתאר אותו כ"ירא שמיים". הוא היה כריזמטי דיו כדי לסחוף אחריו לא רק יהודים אלא גם ערבים. ועדיין, ככל הנראה לא הצטייר כבעל חוכמה או ידיעה יתרה של המקורות ולכן לא זכה מהרמב"ם להערכה רבה כאישיות תורנית וכמנהיג רוחני.

לבסוף הוצא להורג, תוך ניסיון כושל לקום לתחייה. ראו שם.

גלן בק על… הנצרות!

גלן בק, למי שלא יודע, הוא אחד הדוברים הרהוטים והפופולרים והמסוכנים של הימין הדתי בארה"ב. בתוכניתו ביום שלישי שעבר הוא נשא הרצאה שלמה נגד "תיאולוגיית שחרור", כלומר הזרם הנוצרי שמבקש לגייס את סמכותו של ישו כדי להילחם בעוני ולתמוך בזכויות סוציאליות. אבל הנאום של בק כולל הרבה יותר מזה: הוא למעשה חוזר כאן על כל עקרונות היסוד של הנצרות, כולל הגאולה האישית, הצורך בחסד כדי להיגאל וחוסר התועלת שבמעשים, ואף זוכר מאשים את היהודים ברצח ישו. ממש יופי של קורס מזורז הן בנצרות והן באוונגליזם בן זמננו בארה"ב. והוא גם לא שוכח להתנצל שהוא בכלל מורמוני. מומלץ למי שבעניין.

שאלת מיהו (רב) יהודי מתחממת

אחד הדברים בטובים שעשה לנו חוק הגיור הוא שהוא העלה שוב את שאלת מיהו יהודי, והפעם עם דגש על הזוית של מי רשאי לקבוע מיהו יהודי, כלומר מי רשאי לגייר. כל למשל, אוהד שקד, שלצערנו הוא מורה לאזרחות והיסטוריה, מגלה בורות מדהימה כשהוא מנמק למה לדעתו רפורמים כלל אינם יהודים, ודובי קננגיסר מונה את שגיאותיו המביכות אחת לאחת. מנגד, וואינט מכריז, תחת הכותרת "רבנים: איסור השכרה לזרים מזכיר ימים אפלים" שרשימת רבנים מביעה התנגדות נחרצת לפסיקה של רבנים אחרים על כך שאין להשכיר דירות לפליטים ועובדים זרים בלתי חוקיים, וטוען ש"האיסור להשכיר הדירות אינו עולה בקנה אחד עם ערכים יהודיים אנושיים. כעם שידע פליטות, דיכוי וגירוש, אנו מוחים על איסור זה, המעלה בזיכרוננו ימים אפלים". ומי הם הרבנים האלה? "51 רבנים מהזרמים הקונסרבטיבים, הרפורמים, וגם מספר אורתודוקסים, חתמו על גילוי דעת המתנגד לעצומת הרבנים". יש? הגענו לכך שלפחות בוואינט רפורמים וקונסרבטיבים נחשבים באופן בלתי בעייתי לרבנים. ממש אמריקה. ושימו לב לתמונה המלווה את הכתבה:

הרב נאוה חפץ. " אם הם כבר פה, הם כבר פה"

דהרמה מעורבת בישראל

בארה"ב זו תנועה גדולה, ומזה כמה שנים גם בישראל הדהרמה הבודהיסטית לא נשארת על כרית המדיטציה אלא יוצאת להילחם עבור עקרונותיה. אתר חדש מניף את הדגל. הנה מתוך הדף המסביר על מה העניין:

המושג Engaged Dharma נטבע על ידי מורה הזן הוייטנאמי, מועמד פרס נובל לשלום, טיך נהאת האן. הדהארמה כתרגול (בשונה מהדהארמה כפילוסופיה) הגיעה למערב במחצית השניה של המאה ה-20 ובמהרה הולידה קבוצות ואינדיוודואלים שמחוייבים לשינוי חברתי בהשראת הדהארמה. עם החלוצים במערב נמנים ברני גלאסמן רושי (ארגון ה-Zen Peacemakers), ג'ואנה מייסי (The Work That Reconnects) ורבים אחרים. במזרח אסיה הדהארמה תמיד היתה משולבת במעורבות ועשייה בשדה החברתי. דמויות מובילות של דהארמה אקטיביסטית במאה ה-20 וה-21 הם מהא גהוסננדה בקמבודיה, א.ט. אריארטנה (תנועת Sarvodaya) בסרי לנקה וכמובן טיך נהאת האן.פירוט לגבי כולם נמצא בהמשך.

בישראל הדהארמה צעירה בהרבה ובהתאם לכך קבוצות ישראליות של דהארמה מעורבת חברתית רק מתחילות להתגבש: שימי לוי פיתחה את תכנית "שפת הקשב" שפועלת במערכת החינוך. במסגרת התכנית לומדים תלמידים ומורות להעזר במדיטציה, דימיון מודרך, תרגילי נשימה והקשבה לגוף על מנת לפתח יותר מודעות עצמית, שליטה רגשית, קבלה עצמית ואי אלימות.  סטיבן פולדר יחד עם מספר מתרגלים מעמותת תובנההקימו בשיאה של האינתיפאדה השנייה את עמותת "שביל זהב". העמותה פעלה עד שנת 2007 במטרה לקדם מחוייבות לאי-אלימות והידברות בין יהודים לפלסטינים. כמו כן היא קיימה מספר פרוייקטים הומאניטריים בשטחים.  גם שימי לוי היא מורה בעמותת תובנה כך שעמותה זו בולטת בעידוד ובתמיכה שהיא נותנת לדהארמה מעורבת חברתית.

פעילים מרכזיים ב"שביל זהב" ממשיכים היום לפעול במסגרות אחרות שגם משתפות פעולה אחת עם השנייה: זוהר לביא ונת'ן גלייד הקימו את סנגהה-סווה שמארגנת מחנות עבודה  – בהודו, אנגליה וישראל – בהם נעשה שילוב בין פעילות חברתית-סביבתית, ותרגול מדיטציה. הפעילות של סנגהה-סווה בישראל היא הצטרפות למסיקי זיתים עם חקלאים פלסטינים.

שירי בר ואביב טטרסקי יזמו בעקבות מבצע עופרת יצוקה את "הפסקת האש שבלב" שמתמקדת בהיבטים הפסיכולוגים והרגשיים שמזינים את הסכסוך היהודי-פלסטיני. הפעילות שלהם מתמקדת בעבודה עם המיינסטרים הישראלי לשינוי מנטאליות הסכסוך תוך התייחסות להנחות יסוד לא מודעות ולרגשות קשים כגון פחד, שנאה ויאוש שמעצבים את תפיסת המציאות של אנשים רבים. פן נוסף של העבודה של "הפסקת האש שבלב" נעשה תוך שיתוף פעולה עם רקפת (סנדהיה) בר-קמה, אסף אלבר ואילן פרנקל מעמותת תובנה והוא הגברת המודעות הפוליטית-חברתית בקרב קהילות הדהארמה הישראליות, הנחלת כלים של אקטיביזם ברוח הדהארמה ויצירת אפשרויות לעשייה חברתית של מתרגלי דהארמה (פעילות חברתית באשר היא, לא דווקא ממוקדת בסכסוך היהודי-פלסטיני). הבלוג הזה מוקם כחלק מהעשייה הזו.

ישנם כמובן אנשים נוספים שעושים עבודה חשובה בתחום. פירוט לגבי חלק מהם מופיע בהמשך.אני מקוה להוסיף בקרוב חומר על מיכל ורשבסקי, נחי אלון ופרופסור יעקב רז.

האתר הוקם על ידי אביב טטרסקי ומציע עדכונים על פעילויות וכן רשימות על הצד התיאורטי יותר של הנושא. לדעתי הוא מהווה ברכה גדולה (ואות שלא כל הניו-אייג' מרוכז רק בעצמו).
(גילוי נאות: אביב טטרסקי הוא ידידי, ואני עצמי הייתי ממקימי "שביל זהב")

שהרה בלאו על רצונם של החילונים ב"דתיים אמיתיים"

שהרה בלאו כותבת באתר "צו פיוס" רשימה קצרה ויפה על רצונם המצחיק של חילונים בדתיים "אמיתיים", כלומר שמרנים ואטומים שאפשר בקלות לפסול, או לחילופין לסמוך עליהם שיערכו טקסים וישתקו. הנה פסקת הפתיחה:

הפעם הראשונה ששמתי לב לעובדה משונה התרחשה בישיבת מערכת סוערת.
לדיון "כיצד כדאי להציג את חגי ישראל בטלוויזיה", הצטרף שחקן ידוע ורב זכויות, שפסל מיד כל רעיון לנסות ולחדש משהו בריטואל. אני זכיתי כבר מההתחלה למבט עקום, בשל לבושי שכנראה לא עמד בתקן הצניעות המחמיר שלו ("את דתייה? בטוחה?" מלמל בפליאה ובחן את שרוולי הקצרים), וככל שהתקדם הדיון ונחשפו דעותיי בנוגע ליחס לנשים, גיור, רבנות או מסורת הלכו הפנים המפורסמות והתכרכמו.
הוא, מאידך, לא הפסיק להתרפק על מנהגי סבו (רב גדול! בפולניה!) ועל "היהדות הישנה והטובה ההיא", עד שלא יכולתי להתאפק מלשאול, אם היהדות ההיא כל כך נהדרת בעיניו, מדוע הוא לא נעשה דתי בעצמו במקום להטיף לי ולדתיים שאינם קולעים לטעמו, כיצד עלינו להתנהג? מדוע הוא מצפה ממני ומ"הדתיים האמיתיים" להמשיך ולהתנהג כמו בפולניה?

השאר שם.