את זה שחרדים רבים חיים בקהילות כיתתיות ידענו מזמן, אבל המשבר הנוכחי בעמנואל העלה על פני השטח ולאוזני כל את שלל הזיותיה המופלאות של הרטוריקה המשיחית. הנה הרב שמואל ברזובסקי, האדמו"ר מסלונים:
אילו הייתי חושב ששופטי בית המשפט מאמינים במה שהם אומרים, שבית הספר בעמנואל יסודו באפליה גזענית, נראה לי שהייתי נוהג אחרת, אך מאחר שאין לי כל שמץ של ספק שהם יודעים את האמת, שכל דבריהם בשקר יסודם, אין זה אלא מאבק בין אמונה לכפירה, בין כוח הקדושה לכוח הטומאה של הסטרא אחרא, מאבק שתמיד ידענו שיפרוץ באחרית הימים.
נהדר, ממש כל המרכיבים של האפוקליפטיות המטורללת: אצלנו כל האמת, האחרים הם כוחות טומאה שרוצים רק להרוס, ובכלל מדובר במלחמת גוג ומגוג כי קץ העולם קרוב. באתר תנועת נאמני תורה ועבודה כותב יאיר פוסטנברג שבדיוק כך דיברו הכתות המתבדלות של ימים בית שני:
שלוש טענות חוברות יחד במכתבו של האדמו"ר מסלונים: (א) נציגי הרע המובהקים מצויים בתוך עם ישראל, המאופיינים בשקר, וכך המאבק בין הפלגים הוא מאבק בין בני אור הטובים ובין בני חושך הרעים (ב) רשעותם של האחרים מזוהה עם הטומאה, שהוא כוח שלילי הטמון בתוך המציאות. כוחות קוסמיים הקוראים תיגר על שלטונו של האל יוצאים למלחמה (ג) אחרית הימים בפתח. הכותב שש למלחמה כי היא מחישה את הגאולה האולטימטיבית, שבה יושמדו כוחות הטומאה יחד עם חלקים מעם ישראל, ומלכות ה' תתגלה. אין מלחמה שטוב למות בה יותר ממלחמה זו, שבצידה השני מצויה הגאולה השלימה.
כל שלושת האלמנטים הללו היו מוכרים היטב לבני הבית השני, אך הצירוף שלהם יחד מאפיין את כתיבתם של הקיצונים מביניהם, בני כת 'היחד', המזוהים עם האיסיים, שזנחו את המעורבות במסגרת הפוליטית בירושלים ועברו למדבר בקומראן. המתחים הפנימיים בתקופה החשמונאית קבעו את חזית המאבק הדתי, והמאבק בין קבוצות שונות עודד את היווצרותן של הכתות. רק בני הכת, שניתקו את קשריהם עם יהודים אחרים, נחשבו לטהורים, וכל האחרים, נוכרים ויהודים 'מרשיעי ברית', נחשבו טמאים. מי שלא הצטרף לכת עמד תחת שלטונו של בליעל, הרוח הרעה, וגורלו היה לאבדון באחרית הימים, הממשמש ובא. מלחמת בני אור בבני חושך נתפסה כתוצאה ישירה של תקופת הרדיפות. המתח המשיחי הניע את הפעילות הכיתתית, והצדיק את דרכה הקיצונית. ההבדלה החריפה בין בני הכת ובין מי שמחוצה לה נדרשה כדי לכונן את הסדר הראוי, שעמד להתממש בעקבות המלחמה שמעבר לפינה.
קראו את המאמר שם, הוא מאיר עיניים. אני לסיום רק רוצה לשאול: אם על פי האדמו"ר מסלונים אנחנו באחרית הימים ובית המשפט הוא הסטרא אחרא, מי בתמונת העולם המלבבת הזאת הן התלמידות המזרחיות שיכולות לפגוע בתלמידותיו הטהורות? ליליות קטנות? קליפות של טומאה בדמות אנוש? או שמא גרעיני רשימו שתיקונן הוא דווקא לשחק מעבר לחומה המפרידה בחצר? במקרה זה אלוהים לא מרחם על ילדי בית הספר.
